<h1>צידה לדרך מ"ג כ"ה פ"ג</h1>
<h2>דף טו.</h2>
כל אשה שאין לה וסת קבוע, חוששת ליום שלשים לראיתה שהיא עונה בינונית לסתם נשים.
<h2>דף כ:</h2>
אע"פ שחמשה דמים טמאים ולא יותר, בזמן הזה שאין אנו בקיאים במראות הדמים חזרו לטמא כל שיש בו מראה אדום ושחור, חוץ משתי מראות, שהן הלבן והירוק, בין ירוק ככרתי בין צהוב כזהב. ונאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו.
<h2>דף סג.</h2>
יש קובעת וסת בראשי חדשים, ויש קובעת וסת בדילוג, ויש קובעת וסת במעשה שתעשה, ויש קובעת בימים, ויש קובעת בימים ובמעשה יחד. ויש לה לחוש ולפרוש בכל זמן וזמן כפי שהיא קובעת. ויש קובעת על פי מקרים שיקרו בגופה, כגון שמפהקת ורואה, או מעטשת ורואה, בין מלמטה בין מלמעלה, או שאירע לה כאב בראשה ואבריה כבדים, בכל אחד מאלו אם יארע לה שלש פעמים וראתה דם קבעה לה וסת, ובכל פעם שחוששת מהם אסורה לשמש. בעיטוש ופיהוק של פעם אחת אין הוסת נקבע, כי זה דרך כל אדם, אלא אם כן אירע לה הרבה פעמים העיטוש או הפיהוק זה אחר זה. ואם יארע לה כן שלש פעמים הרי זה וסת קבוע. ולידע לה שהיא פרושה מאישה. ולשבת בחררה. עד ימי טהרה.
